כְּתִיבָה הִיא תֵּרַפְּיָה

שִׁחְרוּר

הַבָּעָה

הַשְׁפָּעָה

הִיא נְגִיעָה בְּלִבּוֹתֵיהֶם

שֶׁל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נְשָׁמוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁרוֹצוֹת

לַעֲצֹר וּלְהִתְבּוֹנֵן גַּם

לְהִתְעוֹרֵר גַּם..

אִם זֶה נוֹגֵעַ בָּהֶם עֲמֻקּוֹת.

כְּתִיבָה הִיא יְצִירָתִיּוּת עֲנָקִית…

אִם רַק מְאַפְשְׁרִים לָהּ לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּי.

זֶה יִתָּכֵן רַק בְּעִקְבוֹת חִזּוּק שְׁרִיר הָאֱמוּנָה הַפְּנִימִית,

שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה,

בְּקַלּוּת וּבְפַשְׁטוּת לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה,

זֶה שָׁלֵם וּמֻשְׁלָם מַאי מֻשְׁלָמוּתוֹ,

מֵעֶצֶם הֵבֵאתִי אֶת מֵי שֶׁאֲנִי ,

כָּךְ בְּפַשְׁטוּת,

דֶּרֶךְ מִלִּים,

דֶּרֶךְ הַמִּקְלֶדֶת,

בִּכְתִיבָה אִינְטוּאִיטִיבִית מְחֻבֶּרֶת חָזָק לַלֵּב.

כִּמְעַט לְלֹא תִּקּוּנִים

בִּכְתִיבָה קוֹלַחַת

לֹא מְבֻקֶּרֶת,

אֲנִי יְכוֹלָה לִכְתֹּב כָּכָה שָׁעוֹת

זֶה מַפְלִיא וּמְשַׂמֵּחַ

מַפְלִיא ..

כִּי בְּחַיַּי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי אֶת זֶה כָּכָה

בְּחַיַּי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי כַּמָּה זֶה פָּשׁוּט.

אֲחוֹתִי,

תִּכְתְּבִי,

תִּכְתְּבִי אֶת עַצְמְךָ,

קַיֶּמֶת בָּךְ חָכְמָה עֲצוּמָה,

שַׁתְּפִי אֶת הָעוֹלָם בָּהּ,

הוֹצִיאִי אוֹתְךָ לְאוֹר,

אֶת מֻפְלָאָה,

שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִדֵּעַ,

פִּטְרִי אֶת הַשּׁוֹפֶטֶת הַפְּנִימִית,

הוֹצִיאִי אוֹתָהּ לְחֻפְשָׁה שֶׁלֹּא חוֹזְרִים מִמֶּנָּה,

עֲשִׂי מָה שֶׁבָּא לָךְ

כִּתְבֵי מָה שֶׁבָּא לָךְ,

מָה שֶׁבֹּעַר בָּךְ,

וְרוֹצֶה לָצֵאת לְעוֹלָם

זֶה פָּשׁוּט כְּמוֹ שֶׁאַתְּ רוֹאֶה.

רַק תְּנִי לָךְ אֶת הַחֹפֶשׁ לַעֲשׂוֹת זֹאת

וַאֲשֵׁרֵי לָךְ אוֹתָךְ.