יש לי נפש רגישה,
מאאאדדד…
היו שנים שהתייסרתי על כך רבות,

לא הבנתי למה אני כזאת רגישה כל כך…

כל מילה שרצתה להקטין
הכאיבה לי..
עמוק.
הסתובבתי בעולם כמו צב בלי שריון,
חשופה,
לא יכולתי להחזיר,
לא ידעתי להחזיר,
כי נפש רגישה לא פוגעת באחרים,
לא משנה מה,
כי נפש רגישה היא מעל לכל האנרגיה הזאת,
של להתפלש בבוץ.
היו זמנים שחשבתי שאם רק לא הייתה לי את הרגישות הזאת אז…
היה יותר קל.

עם השנים הבנתי את גודל המתנה העצומה הזאת,

באתי לעולם עם נפש רגישה לא סתם,
יש לי תפקיד ולרגישות יש יעוד,
ההבנה הזאת שחררה אותי.

אני מחבקת בתוכי את הרגישות המופלאה הזאת,

כן, לפעמים זה עדיין מאתגר,
אני משתדלת להזכיר לעצמי,
להתרכז במהות, בדרך,
להקטין את מה שמאתגר בהקשר הזה,

אני בהודיה עלייך רגישות גדולה ומתוקה שלי שאת חלק מנשמתי,

אני יודעת היום לשמור על עצמי טיפה יותר טוב,
כן,
עדיין אין לי שריון,
כנראה לעולם כבר לא יהיה לי,
זה בסדר,
אני חיה אותי ככה בהשלמה ובאהבה.
כן,
אני משלמת מחירים עלייך רגישות אהובה שלי,
כשאני נפגעת,
זה כואב ברמות גבוהות.
זה מרחיק אותי ממני דרך הגנות שאני בונה, לפעמים מבלי משים,
לפעמים גם מאחרים ומאתגר לסלול את הדרך בתוכי חזרה,
בגלל הכאב שאת מייצרת.
אני מקבלת אותי כמו שאני,
באהבה גדולה ובקבלה.

תודה רגישות מתוקה שלי שבחרת להיות חלק מנשמתי,

להיות כלי להגשמת ייעודי.
להיות כלי לדיוק דרכי בעולם.
גם אם לא תמיד זכרתי וזוכרת זאת …
את מזכירה לי לחזור למצפן הפנימי שלי.
להיות בקשר ישיר
עם מהות הנשמה שלי.